החלטה בתיק ת"א 1465/03

פרק א:                תיאור ההליך

1.         המבקשים הגישו בקשה לאישור תובענה יצוגית כנגד המשיב לפי חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות"). התביעה היא להשבת סכומים שהבנק הנתבע (להלן: "הבנק") מחייב לקוחות שכנגדם נפתח תיק הוצאה לפועל (להלן: " הוצל"פ"), ואשר מופיעים בחשבונותיהם תחת השם " גזברות" או " יומן". הטענה היא כי חיובים אלו, שאינם אלא עמלות מוסוות או תשלומים ללא אסמכתא, נגבו על ידי הבנק שלא כדין. לכן מתבקש בית המשפט לחייב את הבנק להשיב ללקוחות את הסכומים שגבה מהם שלא כדין, ולחלופין לפסוק להם פיצוי כספי בדרך שתראה לו.

עוד נטען בבקשה כי הבנק מונע מן הלקוחות הנ"ל גישה לאמצעי איחזור מידע  בחשבונותיהם, וכי יש לחייבו לאפשר להם לעשות זאת, ולמסור להם מידע על החיובים בחשבונות. לפי נוהל בנקאי תקין מס' 441 שהוציא המפקח על הבנקים, אמצעי איחזור מידע הם אמצעים אוטומטיים המאפשרים ללקוח לשלוף בעצמו מידע על חשבונותיו כגון, עמדת שירות בסניף או עמדת שירות אינטרנטית, מענה קולי ממוחשב, וכו' - להלן: " איחזור מידע").  

בבקשה נטען כי התובענה היצוגית שמבקשים לאשרה מתייחסת לכ - 50,000 חשבונות שמנהל הבנק כנגד לקוחות בטיפול משפטי, וכי הסכום שהבנק חייב להשיב לאותם לקוחות מוערך בסך העולה על 300,000,000 ש"ח . הקבוצה התובעת כוללת לקוחות שהוגש כנגדם כתב תביעה, ניתן כנגדם פסק דין, או נפתח כנגדם תיק הוצל"פ, ואשר חוייבו בשבע השנים שקדמו להגשת התביעה בחיובי "יומן" או "גזברות" מן הסוג הנ"ל (להלן: "הלקוחות המשפטיים"). אלו הם גם הלקוחות שהבנק איננו מאפשר להם גישה לשירותי אחזור מידע.

2.         עילות התביעה שפורטו בבקשה הן הפרת חובת הגילוי וחובת האמון, הפרת החובה לנהוג בתום לב, עושק, עשיית עושר ולא במשפט והטעיה לפי סעיף 3 לחוק הבנקאות. אולם במהלך הדיון צמצם ב"כ המבקשים את עילות התביעה לאלו שפורטו בסעיף 33 לבקשה, דהיינו: הטעיה והפרת חובת גילוי לפי חוק הבנקאות. אכן, לפי סעיף 16א.(א) לחוק הבנקאות לא ניתן להגיש תובענה ייצוגית אלא בעילה על פי חוק זה. לכן לא ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד בנק בעילה של הפרת חובת אמון כלפי לקוח, הפרת חובת תום הלב או עשיית עושר ולא במשפט (כפוף לאפשרות הנדונה בדנ"א 5161/03 א.ש.ת. ניהול פרוייקטים וכוח אדם בע"מ נ. מדינת ישראל, להגיש תובענה שכזו מכוח תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לאחר שאפשרות זו נדחתה ברע"א 3126/00 מדינת ישראל נ. א.ש.ת. ניהול פרוייקטים וכוח אדם בע"מ, פ"ד נז(3) 220).

3.         מתגובת הבנק לבקשה התברר כי החיובים המופיעים בחשבון תחת השם "גזברות" או "יומן" נובעים מהוצאות משפטיות והוצאות אחרות שהוציא הבנק במסגרת הליכי מימוש שנקט כנגד לקוחות משפטיים. לטענת הבנק, מרגע שנפתח תיק הוצל"פ כנגד הלקוח - חשבון הבנק איננו מחייב אותו עוד: רישום החיובים בחשבון בגין הוצאות מימוש בהוצל"פ נעשה לצורכי מעקב של הבנק בלבד, ואיננו צריך לעניין את הלקוח.

אשר לדרישה לספק ללקוחות אלו שרותי אחזור מידע, טוען הבנק כי שמרגע שהלקוחות הפרו את התחייבויותיהם כלפי הבנק, חדל הבנק מלספק להם שירותים בנקאיים, והדבר כולל גם שירותי איחזור מידע. הלקוחות אינם משלמים עוד לבנק, ולכן הם זכאים לקבלת מידע רק כנגד תשלום במזומן של העמלות הנוגעות לקבלת מידע.

עוד טוען הבנק בתגובתו כי התובענה היצוגית הוגשה שלא בתום לב, ממניעים של סחטנות, וכי מטרת המבקשים היא להתחמק מתשלום חובם לבנק.

4.         במהלך הדיון המקדמי בבקשה, הבהירה ב"כ הבנק כי הבנק איננו גובה פעמיים אותה אגרה או הוצאה בגין הליכי הוצל"פ. הואיל ולבנק אין גישה ישירה לתיק ההוצל"פ, הוא רושם לעצמו לצורך מעקב את כל ההוצאות בגין אותו תיק, והוצאות אלו נרשמות בחשבונם של הלקוחות המשפטיים כחיוב תחת הכינוי "יומן" או "גזברות". לכל חיוב שכזה קיימת אסמכתא בבנק, המצביעה על מקור החיוב. הבנק איננו גובה מן הלקוח הוצאות כל עוד לא נפסקו בהוצל"פ. מכל מקום - הדגישה ב"כ הבנק - הלקוח איננו מחויב לשלם את יתרת החובה בחשבון כאשר מתנהל כנגדו הליך משפטי: הוא משלם אך ורק את סכום החוב המופיע בתיק ההוצל"פ. לאחר שהחל הליך משפטי, החיובים בחשבון נעשים על ידי הבנק לצרכיו הוא, ולקוח כדוגמת המבקשים לא נדרש ולא יידרש לשלמם. דף החשבון המפרט את יתרת החוב של לקוח משפטי גם לא יוגש לבית המשפט כראיה (עמ' 8 לפרוטוקול). דברים אלו מתייחסים ללקוחות שמתקיימים לגביהם שני תנאים מצטברים: ראשית, הם חדלו מלקבל שירותים מן הבנק; ושנית, נפתח כנגדם הליך הוצל"פ (להבדיל מלקוח שרק הוגשה כנגדו תביעה).

בעקבות דברים אלו, ולפי הוראת בית המשפט, הוגשה גם הצהרה בכתב של הבנק המאשר את דברי באת-כוחו, כפי שפורטו לעיל. הבנק חוזר ומדגיש בהודעה כי מרגע שהפכו המבקשים ללקוחות משפטיים, וחדלו מלקבל שירותים בנקאיים שוטפים בחשבון, הרישום בספרי הבנק הוא " ממוריאלי בלבד". הבנק מוסיף ומבהיר:

"הבנק רושם בחשבון את ההוצאות שהוציא, בפועל, לגביית החוב בחשבון. אולם, הבנק אינו יכול לגבות הוצאות אלו אלא באמצעות פנייה לבית המשפט או להוצל"פ בבקשה לעדכן את החוב, לפסוק הוצאות או במסגרת הסדר פשרה. אשר על כן, ביחס למי שלא מתקיימים לגביו יחסי בנק-לקוח רגילים אלא יחסי נושה-חייב שחובו סווג כחוב בטיפול משפטי, אין ברישומי הבנק בחשבון כדי לחייבו".

5.         כפי שהודיע ב"כ המבקשים לבית המשפט, ניתנה הודעה על הגשת התביעה הן ליועץ המשפטי לממשלה והן למפקח על הבנקים, ולא נתקבלה תגובה מהם. אך במהלך הדיון הסכימו ב"כ הצדדים לקבלת תגובת המפקח על הבנקים לאמור בבקשה לאישור התובענה הייצוגית, מבלי להתחייב לקבל את עמדתו. סגן המפקח על הבנקים,  מר  מרדכי פיין, אכן הגיש את עמדתו בכתב.

סגן המפקח מציין כי בנק איננו רשאי לגבות מלקוח עמלה שאיננה מפורטת בלוח העמלות של הבנק, כפי שנקבע בכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב-1992, ואף בהוראת ניהול בנקאי תקין מספר 415 שהוציא המפקח. אך הסכומים נשוא התביעה, שכונו "גזברות" או "יומן", אינם מהווים עמלה, אלא חיובים בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. לגבי הוצאות שכאלו, קיימת הוראת ניהול בנקאי תקין מספר 409, שהוציא המפקח על הבנקים, לפיה אסור לבנקים לגבות הוצאות אלו כל עוד לא נפסקו על ידי בית המשפט או ההוצל"פ.

אשר לטענה כי הבנק חדל מלספק שירותי אחזור מידע ללקוחות משפטיים, מבהיר סגן המפקח כי אין הוראת ניהול בנקאי תקין בעניין זה, ויש לבחון האם ממשיכים להתקיים יחסי בנק-לקוח בין אותם לקוחות לבין הבנק. כל עוד מתקיימים יחסים שכאלו, חייב הבנק לספק ללקוח מידע. אולם, דברים אלו אינם מתייחסים לטענה נשוא התביעה: הטענה איננה שהבנק איננו מוכן למסור מידע ללקוחות המשפטיים, אלא שהוא איננו מוכן לתת להם שירותי אחזור מידע משום שהם חדלו לשלם עבור שירותים כלשהם. לטענה זו אין כל התייחסות של המפקח.

6.         עוד יש להבהיר בענין מסגרת הדיון, כי הבהרתי לצדדים שבית המשפט לא יתייחס לכל אותן טענות אישיות של המבקשים כנגד הבנק, הנוגעות לחובם לבנק שהביא לפתיחת הליכי מימוש משכנתא על ביתם, ואשר אינם קשורים לחיובי "יומן" או "גזברות" בחשבונם. נושא זה מתברר בהוצל"פ, והוא בוודאי איננו משותף למבקשים ולשאר חברי הקבוצה (ראה החלטת ביהמ"ש בעמוד 12 לפרוטוקול). ב"כ המבקשים הודיע כי כל הטענות בבקשה הנוגעות לענין האישי של המבקשים הובאו בבקשה רק לצורך תיאור רקע הדברים, ולמען הגילוי הנאות, והם אינם נוגעים לתביעה הייצוגית (עמ' 11 לפרוטוקול).

7.         ב"כ הצדדים חקרו קצרות את המצהירים בבקשה לאישור התובענה הייצוגית. המצהיר מטעם המבקשים הוא בנם של המבקשים, מר גבריאל לוק (להלן: "גבריאל"), ואילו המצהירים מטעם הבנק הם מר שלמה זיו, מנהל מחלקת לקוחות מיוחדים בבנק (להלן: "זיו"); חיים גיט, המבקר הפנימי של הבנק (להלן: "גיט"); ושמעון ריין, מנהל הסניף בו מתנהל חשבון המבקשים (להלן: "ריין"). ריין הגיש תצהיר לפי דרישת בית המשפט, המתייחס באופן פרטני לכל חיובי ה"יומן" וה"גזברות" בדפי החשבון של המבקשים, בנם גבריאל וחשבון חברת אחיעד יצרני אופנה בע"מ (להלן: "אחיעד") שבבעלות גבריאל (מוצגים מב/2 - מב/4).

פרק ב:     תשתית עובדתית

8.         הבנק פתח כנגד המבקשים תיק הוצל"פ למימוש משכנתא, לאחר שלא עמדו בהסדר חוב בסך 1,108,156 ש"ח , שנחתם בשנת 1996 בין הבנק לבין המבקשים, בנם וחברת אחיעד. עם פתיחת תיק ההוצל"פ, הפכו המבקשים להיות "לקוחות משפטיים", ואז החלו להופיע בחשבונם חיובים שכונו "גזברות" או "יומן".

9.         גבריאל הוא מנהל חברה בשם קול יעוץ ושירותי מידע בע"מ, שמתמחה בחקירות כלכליות, בבדיקת ריביות ובייצוג חייבים מול בנקים, והוא טוען בתצהירו כי חקר במשך שנים את פעולות הבנק נשוא התביעה. לדבריו, כל נסיונותיו להבין את פשר החיובים מסוג "יומן" או "גזברות" עלו בתוהו, גם לאחר כמה פגישות עם בכירי בבנק בשנים 2000-2002. בפגישות אלו נטלו חלק ישראל מאור, ראש סקטור לקוחות מיוחדים, שלמה זיו, ראש מחלקת לקוחות מיוחדים, חיים גיט, מבקר הבנק, היועץ המשפטי של הבנק, ד"ר שמעון וייס, יו"ר הדירקטוריון, מר אבירם ורטהיים, עוזרת המבקר, שולמית נאור, עוזרו של ד"ר וייס, עו"ד שלמה כץ. כל אלו לא ידעו לתת לגבריאל הסבר לגבי פשרם של חיובי "יומן" ו"גזברות", וביקשו שהמבקשים יעלו את טענותיהם בכתב.